הלידה של שלי אוגוסט 2011

כאשר שאלו את שלי חברים ומשפחה איך הייתה הלידה תשובתה הייתה "הייתה לי לידה מדהימה".

שלי בחורה בת 30 אשר הגיעה ללידה בשבוע 41+3. היא חוותה הריון תקין והרגישה מצוין, היא נהנתה להיות בהריון וחששה מעט מן הצפוי לאחר הלידה, היא תהתה איך תרגיש כשתהפוך לאמא.

2 טיפולי דיקור לזרוז הלידה לא עזרו, רקיומיים לפני הלידה הביעה שלי בפעם הראשונה את המילים "זהו מספיק, אני רוצה כבר לראות אותה, אני רוצה שהיא תצא החוצה". באותו היום עשינו טיפול זירוז ואכן החלו התכווצויות קלות של הרחם. למחרת בצהריים היא חשה שמתחילים לה צירים, הצירים לא היו צפופים או כואבים.

אחה"צ הגעתי לביתה. יצאנו לצעדה קלה והצירים החלו להופיע כל 10 דקות והחלו להיות מעט יותר כואבים. כאשר חזרנו לביתה שמתי לה מחטים בכדי לעודד את הלידה. הצירים החלו להיות תכופים יותר אך עדיין לא בעוצמה חזקה.

שלי נכנסה לבריכה מלאה מים פושרים בחצר וישבה שם במהלך הצירים הבאים. סביב השעה 23:00 שמנו לב כי הצירים מופיעים כל 3 דקות. הם לא היו עוצמתיים אך מכיוון ואיני מיילדת ולא רצינו לקחת סיכון של לידה בבית, נסענו לביה"ח. כשהגענו לביה"ח בנהריה הוכנסה שלי לחדר צירים, הסתבר שהיא עם צירים שאכן נראים במוניטור אך עם פתיחה של אצבע 1. היינו רחוקים מאוד מהפתיחה המיוחלת של 10 אצבעות…

היא הושארה בחדר צירים במשך קרוב לשעתיים והועברה לחדר שנקרא הסלון או במילים אחרות חדר בו שמים נשים אשר אין להן פתיחה מספיקה בכדי לקבל חדר ללידה. בסביבות השעה 01:30 בלילה יצאנו לעשות סיבוב בחוץ. במהלך הטיול הצירים התגברו וכשחזרנו לחדר לידה בדקו לה שוב פתיחה והיא גדלה ל2.5 והמוניטור הראה כי הצירים מתגברים. לאחר מוניטור קצר יצאנו שוב לטייל כשחזרנו שלי ייחלה לקבל חדר. הגענו ומכיוון ולמעט חדר אחד כל החדרים היו פנויים שאלתי את המיילדת אם היא תוכל לתת להכניס אותנו לחדר. המיילדת ביררה ונתנה לנו תשובה חיובית, סוף סוף יצאנו מהחדר מרובה היולדות והווילונות שבינהן.

שוב שמתי לשלי מחטים, הלידה המשיכה להתקדם לאיטה. הסברתי לשלי איך לנשום את נשימת האום בצליל ארוך בכל פעם שמגיע ציר, המיילדות צחקו כי בכל ציר עשינו יחד אום (גם הבעל הצטרף) ונשמענו כמו צפירה או מואזין. בכל ציר ידה של שלי החזיקה ביד אחת של בעלה והיד השנייה שלו הייתה מונחת על גבה, אני הנחתי שתי ידיים על הגב התחתון שלה וכך התקדמה לה הלידה.

בשלב מסוים שלי עברה לתנוחת 6 על מזרון שהונח על הריצפה. הקושי היחיד היה בכל פעם שהיא נדרשה להתחבר למוניטור אז כאשר לא יכלה לנוע התגברו הצירים והכאב היה קשה יותר להתמודדות.

במהלך הלידה החלפתי את מיקום המחטים מספר פעמים ואף ראינו במוניטור איך מחט מסוימת מורידה את עוצמת הצירים ומקצרת את אורך הצירים. בין הצירים עשיתי לה רפלקסולוגיה, שם ראו איך לאט לאט הרחם מתכווץ ותעלת הלידה נפתחת. כאשר התינוקת כבר הייתה כמעט מוכנה לצאת ראו ברגל שהאזור שמייצג את הרחם שהיה נפוח וגבוה בתחילה ירד מטה וכמעט נעלם.

ב-8 בבוקר פקעו לשלי המים בטיפטוף עדין והנחיתי אותה לבקש מהמיילדת שתפקע את המים עד הסוף. לאחר שירדו המים נבדקה פתיחה והסתבר שהסוף כבר קרוב, פתיחה של 8. משם כבר התקדמה הלידה במהירות. לבסוף ב-9 בבוקר בהתקדמות ממש לפי הספר ללידה ראשונה החלו צירי הלחץ. קראנו למיילדת שתגיע, הראש כבר החל לבצבץ.

המיילדת הנחתה אותה ללחוץ ושפכה שמן שיקל על יציאת התינוקת וימנע חתכים באזור, שלי לחצה ולחצה והראש יצא. אז קרה דבר מופלא- נעלמו הצירים. שלי ניסתה ללחוץ אך המיילדת עצרה אותה ואמרה לה שתחכה לציר הבא. אני אמרתי לה לנצל את הזמן עד הציר הבא ולנוח. היא אמרה שהיא מרגישה לחץ חזק למטה, לקחתי את ידה והנחתי לה אותה על ראש התינוקת, היא ליטפה אותה ועודדה אותה לצאת. זמן קצר אח"כ הגיע הציר הבא, היא לחצה לחיצה אחת והתינוקת כולה הייתה בחוץ. היא הונחה על שלי והיא פרצה בבכי של הקלה.

הלידה כולה עברה ללא התערבות תרופתית, הדבר היחיד היה נשימות מגע ודיקור.

שלי רעדה כולה מהמאמץ והעייפות שהצטברה. בעלה לקח את התינוקת והחזיק אותה תוך כדי שהוא מערסל אותה בעדינות ומרגיע אותה. לאחר כ-20 דקות של מנוחה ומעט תה חם היא הרגישה חזקה מספיק בכדי לנסות ולהיניק. הבאתי לה את התינוקת והיא הניחה אותה על השד. התינוקת החלה לינוק ושתיהן יכלו סוף סוף לסיים את המסע.