האגדה על המקום בו התחילו הצמחים הסיניים

סיפורנו מתחיל לפני שנים רבות במערה גדולה בהר קון לון שבסין.

במערה היו מיליוני חרקים ארסיים ומחלות, לכן המערה הייתה נעולה באמצעות אבן גדולה מאוד ועל המערה הופקדה ציפור עם שלוש רגליים לשמור שאיש אינו נכנס ודבר אינו יוצא.

יום אחד שמעה הציפור קול “אנו נעולים פה כבר אלפי שנים, בבקשה תני לנו לצאת. התוכלי לפתוח מעט את הדלת שנוכל לנשום קצת אוויר?”

הציפור ריחמה עליהם מאוד, היא לקחה את המפתח הגדול למנעול ופתחה אותו רק מעט… אך לפתע דרך הפתח הקטן ברחו המחלות והחרקים החוצה אל אוויר העולם.

הקיסר ששמע על המעשה כעס על הציפור וציווה לנעול אותה בכלא.

המחלות שיצאו לחופשי יחד עם החרקים הארסיים סיכנו את חייהם של בני האדם.

באותה העת היה חקלאי שראה את בני האדם סובלים מהמחלות וזה הדאיג אותו.

החקלאי חשב לעצמו שמכיוון וישנם כל כך הרבה סוגים של צמחים ועשבים חלקם בוודאי יכולים לעזור לבני האדם ולנצח את החולי.

הוא אסף צמחים רבים שחשב כי יוכלו לעזור לבני האדם לשרוד והחליט להשתמש בהם בכדי לנסות ולעזור; אך בתחילה היה עליו לגלות איזה צמח יכול לעזור ואיזה יכול להזיק. הוא אסף צמחים ועשבים רבים והחל בודק אותם בדרכים שונות, הוא בדק את צורתם, הוא טעם את טעמם, חלקם היו מתוקים; חלקם חמוצים; חלקם חריפים או מרירים.

החקלאי רשם את התופעות אותן גילה לגבי כל צמח ועשב שאסף. חלקם גרמו לו להרגיש חום, חלקם גרמו לו להרגיש קור.

אך באחת מן הפעמים טעם האיכר צמח רעיל והיה על סוף מוות.

הקיסר שמע זאת ומיד שלח אחד משליחיו אל החקלאי ונתן לו את “התרופה שלא תאפשר לו למות”, אותו שליח החזיר את החקלאי לבריאותו ונתן לו במתנה מהקיסר מקל קסמים, מקל זה כאשר קטפו עימו צמח הראה על השימוש הטעם והטמפרטורה של הצמח.

כך המציא החקלאי את השימוש בצמחים בסין.